מכלוף ציון נ' החברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ

החלטה

1.לפני בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה כי עד למתן פסק דין בתובענה, אין לבצע כל פעולת בינוי, הריסה, שינוי חזקה או כל שינוי אחר בנכס נשוא התביעה, שהינו מחסן (כוך) בנמל יפו העתיקה.

2.התובענה אשר במסגרתה הוגשה הבקשה, הינה תביעה לסעד הצהרתי.

3.המשיבה, תאגיד עירוני וחברה ציבורית, הינה בעלת זכויות חכירה בשטחים שונים ביפו העתיקה, ובכלל זה באזור הנמל. במקרקעין המוחכרים למשיבה באזור הנמל, נמצאים מספר מחסנים (כוכים).

4.עניינה של התובענה אשר במסגרתה הוגשה הבקשה – במחסן שכונה על ידי הצדדים "כוך 17" (יוער כי מחסן סמוך הנזכר בדיון, מכונה "כוך 18", אך הזכויות בו כיום אינן עומדות לדיון).

במסגרת התביעה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה שזכויות החזקה בנכס הינן שלו, כי הינו דייר מוגן בנכס וכי על המשיבה לאפשר לו להחזיק בנכס ולהימנע מלהפריע לו.

5.עמדת המשיבה הינה כי למבקש מעולם לא היו זכויות דיירות מוגנת או זכויות אחרות בכוך 17, כי מעולם לא שילם לה דמי שכירות או כל תשלום אחר וכי היא מעולם לא הסכימה שהמבקש יעשה שימוש בכוך 17 או בכוך 18 או בכל כוך אחר בנמל יפו אשר בו יש לה זכויות.

6.במקביל להגשת התביעה ביום 17.10.07, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני (בש"א 176058/07).

במסגרת הבקשה לסעד זמני, עתר המשיב לאפשר לו להחזיק בנכס (כוך 17) וטען, בין השאר, כי פינוי שבוצע בחודש ספטמבר 2007 היה מעשה אלימות ללא בסיס חוקי וכי הליך משפטי שנקטה המשיבה למול אדם בשם זלישר, היה ניסיון בדרך עורמה לנשל את המבקש מזכויותיו ולקבל את החזקה בנכס בכוח הזרוע.

7.בהחלטה מיום 26.12.07 (כב' השופטת ניב), נדחתה הבקשה ונקבע כי "החזקה בנכס תימצא בידי מי שלכאורה, על פי דין, זכאי לה, דהיינו המשיבה".

8.על החלטת כב' השופטת ניב הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 1062/08) אשר במועד שמיעת הראיות בתיק העיקרי היתה עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי. מטעוני הצדדים ורישומי המחשב עולה כי בסמוך לאחר שמיעת הראיות בתיק העיקרי, בסוף חודש ינואר 2010, נמחקה הבר"ע לבקשת המבקש.

9.לאחר שמשא ומתן בין הצדדים אשר נוהל (לפי ההצהרה) בשלב שלאחר שמיעת העדויות, לא עלה יפה, ניתנו הוראות להגשת סיכומי טיעונים.

10.במהלך שלב הגשת הסיכומים (שטרם הושלם), הוגשה הבקשה הנוכחית.

11.בהתאם להחלטת 12.8.10 ומשלא הוגש דבר לתיק, ניתנת החלטה זו על יסוד הכתב.

דיון

12.על מבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובית המשפט יביא בחשבון את מאזן הנוחות (הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני), האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984).